רש"י על שבת מ״ו

1 מותר לנטותה - דסתם כילת חתנים אין לה גג טפח שנקליטין יוצאין לשני ראשי המטה באמצעה אחד לכאן ואחד לכאן ונותן כלונס' מזה לזה ומשליך האהל עליה והוא שופע לכאן ולכאן וכיון שאינו רחב טפח אינו אהל ואין בו לא בנין ולא סתירה:

2 בשל חוליות - במנורה של פרקים שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי:

3 חידקי - חיתוכין סביב לה קרונ"ש ודומה לפרקים ומאן דחזי סבר של פרקים הוא:

4 גדולה - הואיל ודרכה לעשותה של חוליות כי אית ביה חידקי סברי דחוליות הן ואסור אפילו לריש לקיש כדאמר לעיל ניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה:

5 כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי - דכולי עלמא ידעי דלאו חוליות נינהו:

6 גזרינן - אטו חוליות:

7 ומי אמר רבי יוחנן הכי - הלכה כר' יהודה:

8 תהא משנתינו - דמוכני דקתני הא אין עליה מעות שריא כגון שלא היו עליה בין השמשות והכי תידוק מינה טעמא דיש עליה מעות כשקדש היום הא אין עליה כשקדש היום שריא:

9 לדיוספרא - מקום:

10 איבעיא להו - חדא הוראה הואי והכי קאמר הורה במנורה להיתרא כדרך שהיה ר' שמעון מתיר בנר ישן או דילמא שתי הוראות הוה הורה במנורה לאיסור כדאמרן בדחידקי וגזרינן אטו חוליות וכר"ש הורה בנר להיתר:

11 וטלטל שרגא - נר שכבה:

12 לעולם כרבי שמעון סבירא ליה - דאי סבירא ליה דאסור לא הוה מטלטל ליה לכבוד ר' יהושע בן לוי דליעבד איסורא:

13 שרגא דמשחא - שדלק נר של שמן:

14 שרי לטלטולה - אחר שכבה כר' שמעון דלא מאיס:

15 אבל בנפטא - דמסרח אפילו רבי שמעון מודה דלא חזי אלא למלאכתו:

16 איקפד רבא - משום טינוף המטה:

17 ובעה לצעוריה - בשאלות:

18 השירים - אצעדות:

19 הרי הן ככל הכלים - אע"פ שאסור לצאת בהן לרה"ר כדאמרי' בפרק במה אשה יוצאה לקמן שבת נט: גזירה דילמא שלפא ומחויא מיהו תורת כלי עליהן ומותר לטלטלן שלא כדרך מלבוש:

20 מומו ניכר - גבי בכור קאי:

21 מי יימר דמזדקק ליה חכם - שימצא חכם שיזקק לו ביו"ט לראות אם מום קבוע הוא או לא:

22 מפירין נדרים - בעל לאשתו :

23 ונשאלין לנדרים - לחכם להתירן:

24 שהן לצורך שבת - כגון נדר שלא יאכל היום:

25 ואמאי - מותרת לאכול ואפי' שרי לה בעל ליתסר לה משום מוקצה דהא אסחה דעתה ואמרה מי יימר דמזדקק לה בעל:

26 על דעת בעלה - ע"מ אם ירצה הבעל וסמכה עליה דמזדקק לה ביום שמעו:

27 הכא מי יימר כו' - והדיוטות לא מצו למישרייה לבכור אלא במום הידוע לכל כגון מחוסר אבר:

28 איסורא דאורייתא - כיבוי אב מלאכה הוא חריץ ליכא איסור דאורייתא דחופר כלאחר יד הוא דחופר דאמר לקמן תולדה דחורש וחייב ה"מ חופר כדרכו במרא וקרדום:

29 מוכרין כדרכן - ואפי' של כלאים לובשו להראותו בשוק:

30 ובלבד שלא יתכוין - להנאת חימום והא ר"ש היא מדאזיל בתר כוונה: